גזר דין בתיק ת"פ 17109-06-12

הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון שאינו כולל הסכמה לעניין העונש, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן (סומן א'), עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית-עבירה לפי סעיפים 7(א) ו(ג) רישה לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973+ סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ועבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 21.5.2012 נסע הנאשם ברכב לצידו של אחר בשם ראיד, כשהם מחזיקים ברכב סם מסוכן מסוג הרואין במשקל כולל של 480.53 גרם נטו וזאת שלא לצריכה עצמית, הסם הוחזק בקופסה כשהוא מחולק ל-6 מארזים. ראיד קיבל את הסם בנוכחותו של הנאשם, שניהם הלכו לבית שבבניה השייך לנאשם ושם חילקו את הסם ל-7 חבילות, אותן הכניסו לקופסה ונסעו ברכב כדי למוסרה לאדם שזהותו אינה ידועה, בהתאם לסיכום מראש שערך ראיד. כשהתבקש  ראיד לעצור את הרכב ע"י שוטרי בילוש, השליך הנאשם את הסמים מחלון הרכב, בכדי למנוע או להכשיל הליך שיפוטי.

לנאשם אין רישום פלילי והוא הודה בהזדמנות הראשונה. בהתאם להסדר הטיעון נתבקש שירות המבחן לחוות דעתו לעניין העונש.

תסקיר שירות המבחן

קצינת המבחן למבוגרים העריכה כי ענישה אשר תשלב בתוכה גם את האלמנט הענישתי והמרתיע דוגמת עונש של מאסר לצד האלמנט הטיפולי עשויה להיות מתאימה וזאת ביחד עם הטלת מאסר על תנאי משמעותי ולתקופה ממושכת, התחייבות וקנס כספי הולם. במהלך הטיעון לעונש ולאחר שמיעת עמדות הצדדים ביקשתי הבהרה מקצינת המבחן באשר להליך הטיפולי המוזכר בתסקיר, בהודעתה מיום 9.12.2012 הבהירה קצינת המבחן כי הנאשם זקוק לגבול מוחשי וחיצוני חזק דיו כמו מאסר, אך בשל יכולתו הוורבלית והקוגניטיבית, עשוי לסייע לו הליך טיפולי במסגרת שרות בתי הסוהר, דוגמת כלא "חרמון".

בתסקיר הושם דגש על התנהגותו הנורמטיבית של הנאשם עד למועד ביצוע העבירות, לרבות התגייסותו לעבוד במשמר הגבול ולמניעים שהביאו אותו לבצע את העבירות.

תמצית טענות הצדדים

ב"כ המאשימה בטיעוניה בכתב (ט/1) ובע"פ, העריכה כי מתחם העונש ההולם עומד בין 4 ל-7 שנות מאסר בפועל, והיא ביקשה להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל ממושך ומרתיע, בצירוף קנס, פסילה מלקבל רישיון נהיגה, מאסר על תנאי מרתיע ופסילה על תנאי.

בטיעוניה שמה דגש על חומרת העבירות, עבירת סמים ביחד עם עבירת שיבוש מהלכי משפט, על הערך החברתי הנפגע במקרה זה ועל מדיניות הענישה לפיה יש להעדיף את שיקולי ההרתעה והגמול על נסיבות אישיות מקלות וסיכויי שיקום. לתמיכה בטענותיה הציגה פסקי דין שונים של בית המשפט העליון.  באשר לעונש המתאים הפנתה לעובדה כי הנאשם אינו צרכן סמים וכל עיסוקו היה לשם הפקת רווח כלכלי, לסוג הסם הרואין ולכמותו. בנוסף יש לדעתה לתת ביטוי בענישה לשיקול של הרתעת הנאשם והציבור.

הסנגור טען כי מתחם הענישה ההולם עומד בין 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ועד לשנתיים מאסר והוסיף כי העונש המתאים הוא עבודות שירות לצד טיפול בעזרת שירות המבחן.

באשר לנסיבות העבירה הבהיר מעבר למפורט בכתב האישום, בהסכמת המאשימה, כי הנאשם לא היה היוזם של עסקת הסמים והוא גם לא היה זה שיצר את הקשר עם מוכר הסם או מי שהיה מיועד לקבלו. בנוסף הדגיש את שיתוף הפעולה שלו  עם אנשי המשטרה בתחילת החקירה. הסם ומכשיר טלפון נייד הושלכו מהרכב מבלי שהשוטרים הבחינו בכך, הנאשם היה זה שהפנה את תשומת ליבם לעובדה זו והצביע על מקום השלכת הסמים ומכשיר הטלפון. הנאשם שהתגייס בעבר לעבודה במשמר הגבול, לא נהג בשלב זה של החקירה כעבריין. לתמיכה בטענותיו הפנה לפסק דין שונים. הנאשם נטל אחריות, הודה בהזדמנות הראשונה וחסך מזמנו היקר של בית משפט. בן למשפחה נורמטיבית וגם לו זו ההרשעה הראשונה. המניע להסתבכותו היה פטירת אביו שהותיר את המשפחה עם חובות רבים וללא פרנסה, ובנקודת שבר זו, החליט הנאשם, החלטה שגויה, לסייע למשפחה מבחינה כלכלית בדרך זו. בנוסף הפנה הסנגור לתסקיר המעצר (ס/1) ממנו עולה עד כמה חווית המעצר הייתה קשה לנאשם וכי לפי הערכת שירות המבחן, היא היוותה עבורו הרתעה מהתנהגות דומה בעתיד. לטענתו לאור ניתוח אופיו של הנאשם כמתואר בתסקיר שירות המבחן, העונש המתאים הוא במסגרת של עבודות שירות. באשר לקנס, ביקש להתחשב במצבה הכלכלי הקשה של המשפחה ובעובדה כי רווח כלכלי לא הופק במקרה זה, בשל תפיסתו של הסם. בנושא הפסילה מלנהוג הדגיש כי הנאשם אינו נרקומן, אינו משתמש בסמים ולא נהג ברכב ולכן ביקש שלא להטיל עליו עונש בתחום זה.

בתום הטיעונים, הודה הנאשם בטעותו, הביע צער על הנזק שגרם למשפחתו ולאנשים רבים.

דיון

במקרה זה חל תיקון 113 לחוק שקבע כי "העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" (סעיף 40ב').

אקדים ואבהיר כי הבסיס לבחינת נסיבות ביצוע העבירה, הן עובדות כתב האישום המתוקן, (ראו ע"פ  5677/11 פלוני נגד מדינת ישראל), כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בהסכמת הצדדים הורחבה היריעה וניתן לקבוע כי הנאשם לא יזם את הפנייה לשם רכישת הסמים, לא הכיר את מוכר הסמים או את האדם אשר אמור היה לקבלם. וכי בעת שנעצר הרכב ע"י שוטרי הבילוש, הם לא הבחינו כי הנאשם השליך את הסמים מחלון הרכב, הנאשם היה זה שהפנה את תשומת ליבם לעובדה זו והוביל אותם למקום בו נמצאו הסמים (וגם מכשיר טלפון נייד שהושלך מהרכב ע"י ראיד).

על פי עובדות כתב האישום שאינן במחלוקת, הנאשם החזיק בסם מסוכן מסוג הרואין  במשקל של 480.53 גרם נטו,  הנאשם וראיד חילקו את הסם ל-7 חבילות וארזו אותם בקופסה, קופסה שהושלכה מהרכב ע"י הנאשם בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי. החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית מסכנת חיי אדם ומביאה לפגיעה בבריאותם של אלה המשתמשים בסמים, נזק נוסף עלול להיגרם כתוצאה ממעשיהם של המכורים לסם.

באשר למדיניות הענישה הנהוגה אפנה לפסק דינו של הש' נ' הנדל מיום 4.7.2012: